PurposeDigitising historical resources has become a critical step in historical research, augmenting manual processes and facilitating big data studies. However, older material is of lower quality and may affect the quality of the digitisation. We document and quantify this bias in the context of a trademark registry reconstruction project, which involves identifying and matching graphical trademarks from notifications published in the Official Gazette during the British Mandate in Palestine (1917-1948).Design/methodology/approachWe develop a rule-based pipeline combining graphical object extraction and optical character recognition (OCR) to match trademark images to metadata records across more than 300 Gazette editions, spanning 26 years. To measure the temporal dimension of digitisation quality, logistic regression is applied to the full dataset of 7,263 trademarks to isolate the effect of publication date on matching probability, independently of structural layout changes.FindingsThe pipeline achieves an overall identification rate of 86.6%. Using logistic regression, we find a statistically significant temporal effect: each additional year is associated with a 0.38 percentage-point increase in matching probability, corresponding to approximately 13% improvement over the 26-year study period. The decline in accuracy for 1920s editions is attributable to physical paper deterioration and scan quality rather than structural layout changes.Research limitations/implicationsThe pipeline is tailored to the Palestine Gazette's specific conventions and relies on commercial OCR software, which limits direct replicability without adaptation. The study draws on a single jurisdiction and source type, so the magnitude of chronological bias may differ across other corpora.Practical implicationsThe rule-based extraction and matching pipeline provides a replicable, low-threshold tool for analogous digitisation projects, including other colonial trademark or patent registries and official gazettes, without requiring advanced machine-learning infrastructure. The reconstructed British Mandate trademark registry, now openly available, enables historical and comparative research on commercial activity, legal history and colonial governance. The finding of a chronological bias urges digitisation project managers to incorporate temporal bias measurement into quality-assurance workflows and to stratify or weight findings by publication period rather than aggregating results uniformly across time.Originality/valueOur research reveals that the deteriorating efficiency of a newspaper-analysing algorithm over time may lead to a chronological bias, skewing historical data towards more recent periods, a critical factor we aim to document and highlight to support more accurate and balanced historical research. The research tool we developed facilitates similar digitisation projects for trademarks and other images, along with their accompanying information. This is a necessary step in reconstructing old or lost trademark registries, which can then contribute to understanding the economic and cultural dimensions of the relevant jurisdiction.

center dot EU data protection law has become an engine of global standard, with direct and indirect impacts. Building on Anu Bradford's distinction between de-jure and de-facto Brussels effects, this article observes a continuum of effects. center dot The continuum of Brussels effects is documented by a study of privacy practices in Israel, situated outside the EU, but with a high level of integration with its economy. center dot Based on interviews with 44 privacy professionals, we observe an emerging practice of local organizations adopting the EU's General Data Protection Regulation as their guiding law, even without a domestic obligation. center dot Reasons for this practice range from semi-voluntary situations where local organizations have little choice (business-wise) but to adopt the foreign law, to fully voluntary adoption of EU law.

Abstract The right to privacy is explicitly enumerated in the Basic Law: Human Dignity and Liberty, yet it is phrased in broad terms, leaving it to the government and the courts to determine its meaning and scope. Like other rights, privacy is subject to the limitation clause, which permits some governmental intrusions under some conditions. This chapter offers a critical review of Israeli constitutional privacy jurisprudence. The author discusses its emergence and observes that courts conceptualize privacy as a subset of human dignity and tend towards “privacy as control” as its organizing theory. The chapter offers two critiques: that courts should better articulate the harm to privacy before turning to balancing, otherwise the balancing exercise is partial and hence may skew the outcome in unfortunate ways; and that the overall judicial balancing framework enables hidden value-based judgements.

The digitization of social interactions and daily activities means that multiple aspects of our daily lives are documented and stored, and social interactions leave digital traces. The accumulated data do not evaporate upon death, and questions about posthumous privacy and impression management arise. Drawing on eight focus groups comprised of Israeli Internet users from various backgrounds, the article points to the perceived interrelation between posthumous impression management and respect toward the dead and identifies a pervasive normative stance that advocates for the continuation of privacy management from life to after death. We call it the continuity principle. The living users position their personal data across two axes of public–private and in life–after death and manage access to their data accordingly. The findings suggest that given a digital footprint and possibilities to access digital remains, the separation between life and death erodes. However, users opine that in-life norms should linger and survive death.

The Shamouti oranges grown along the Mediterranean coast of Palestine under the British Mandate (1922-1948) sparkled in European markets in the 1920s and 1930s. The oranges were known as Jaffa Oranges, or Jaffas, and gained economic importance during the Mandate. Today, the Jaffa Oranges brand is contested and has opposite national meanings for Israelis and Palestinians. This chapter explores the emergence of the brand, when Jews and Arabs worked alongside each other and on occasion together, albeit with growing national tensions.The brand emerged in a multi-layered industry, with different kinds of competition in each of its segments: growers, traders, and foreign markets, and in a triangular legal setting. The law did not protect geographical indications, leaving JAFFA ORANGES free to all to use. The law did offer protection for distinctive trademarks. During the British Mandate, 102 trademarks for oranges were registered, by both Jewish and Arab growers and traders. Two-thirds of which used the geographical brand. Finally, a regulatory scheme established to assure the quality of the citrus exports, acted as a de facto certification, and resulted in numerous unregistered marks, known as markas.This chapter offers a legal history analysis of the JAFFA ORANGES brand, by examining archival material and data from a reconstructed trademark registry of the period, along a legal inquiry, contextualized within the economic and national situation.

תקציר בעברית: מה עוד אפשר לעשות כדי למגר את הדואר המסחרי הלא רצוי שאנחנו מקבלים בשלל אפיקי תקשורת? דוח מדיניות זה עוסק בדואר זבל (ספאם) בישראל, ומתמקד בספאם צרכני בעיקרו, ובפן האזרחי שלו. הדוח ממפה את השחקנים המרכזיים הפועלים בזירת הספאם, מנתח את האינטרסים השונים שלהם, ומציע סקירה וניתוח שיטתיים של מפת השינויים בזירה מעת חקיקת חוק הספאם הישראלי ועד היום. הדוח מסתמך על מסגרת רעיונית שלפיה המשפט לבדו, או הטכנולוגיה לבדה, אינם יכולים למגר את תופעת הספאם בכוחות עצמם. לפיכך, הדוח מתמקד בממשק שבין המשפט והטכנולוגיה במטרה לאפשר הבנה טובה ומלאה יותר של המערכת האקולוגית של הספאם. כך, בצד בחינה פרטנית של סל הכלים המשפטיים וסל הכלים הטכנולוגיים, הדוח בוחן את נקודות המפגש והחפיפה בין הפתרונות השונים, ואת השפעותיהם ההדדיות. זירת הספאם אינה יציבה: יש בה תמריצים כלכליים שמשתנים, הפעילות בה תלוית-טכנולוגיה, ולכן גם משתנה כאשר הטכנולוגיות הרלוונטיות משתנות, ויש כללים משפטיים שונים. כלכלת הספאם בעידן הדיגיטלי היא מערכת טכנולוגית-עסקית סבוכה ומרובת שחקנים, שלהם אינטרסים שונים ומגוונים, שלעיתים מתלכדים עם האינטרסים של שחקנים אחרים ולעיתים סותרים אותם. הדוח נוקט גישה הוליסטית לניתוח מערכת הספאם, ומרחיב אותה כך שתכלול, בנוסף לשחקנים והמשאבים שמעורבים במאמץ להפוך ספאם לרווחי, גם את הצד השני של המטבע – את השחקנים המעורבים במאבק בספאם. הדיון נערך במסגרת הדין הישראלי, תוך בדיקה משווה למדינות אחרות. הדגש הוא על טכנולוגיות למלחמה בספאם בדוא"ל, במסרונים ובהודעות קוליות, שהם אפיקי הספאם אליהם מתייחס הדין הישראלי במפורש. כמו כן, הדוח בוחן צורות שונות של "הנדסת ניקיון", כלומר ההיתכנות של תכנון מוקדם של טכנולוגיה על מנת לסייע בשמירה על "ניקיון" המערכת האקולוגית התקשורתית, כדי לצמצם פעילות של ספאם לא חוקי. English Abstract: What else can be done to eradicate the unsolicited commercial content we receive through various communication channels? This policy report deals with commercial spam in Israel. This Policy Report identifies the main players operating in the spam arena, maps their various interests, and offers a systematic review and analysis of the changes in the arena since the enactment of the Israeli Spam Law. The Report’s conceptual framework holds that neither law nor technology are sufficient to eradicate spam. Therefore, the Report focuses on the interaction between law and technology, and their mutual dependencies in order to offer a better understanding of the spam ecosystem. The spam arena is unstable due to its dependence on technological developments, on varying legal rules, and on changes in economic incentives. The Report takes a holistic approach to this technological-commercial ecosystem, detailing two opposed perspectives. It takes into account the players and resources involved in the effort to make spam profitable, but also the players involved in the fight against spam. It does so within the framework of Israeli law and adds a comparative approach. The Report emphasizes anti-spam practices and technologies in e-mail, text messages and voice messages, which are the spam forms to which Israeli law specifically refers. In addition, the Report examines various forms of hygiene by-design, namely, the feasibility of embedding design solutions in early stages of technological development in order to maintain the hygiene of the information ecosystem, and thus to reduce spamming in advance.

This paper investigates the digitization and analysis of trademark registration notifications in "The Official Gazette" during the British Mandate in Palestine from 1917 to 1948. We address the challenges of digitizing poor-quality scans and evolving newspaper structures. By examining similar digitization projects, the study explores techniques to improve Optical Character Recognition (OCR) accuracy. Manual analysis was conducted to assess algorithm performance. The identification rate for matching trademarks with their images was 86.6%, with an algorithm identification rate of 83.29%. There was a positive correlation between matching effectiveness and publication date, with accuracy improving over time. The research contributes to understanding the history and cultural dimensions of Mandate Palestine, emphasizing the significance of digitization for intellectual property preservation. Our research reveals that the deteriorating efficiency of a newspaper-analyzing algorithm over time may lead to a chronological bias, skewing historical data towards more recent periods, a critical factor we aim to document and highlight for more accurate and balanced historical research.

Information technology and digital networks are global, and information can easily cross borders. Laws, however, are territorial, local, and specific. This is the meeting of the global and the local. Imposing local laws on global technology can result in a conflict, but it may give birth to a new condition, the "glocal net": the fusion of the global and the local. Under the condition of the glocal net, as a matter of practice, people experience the Internet differently in different places around the globe. As an ideal, the glocal net would strive to enable both the global and the local dimensions, integrated or side-by-side. This essay is a tribute to Professor Joel Reidenberg and his scholarship. I revisit the first generation of cyberlaw studies with an emphasis on Reidenb erg 's work on intern et jurisdiction; the discussion revisits the Yahoo! France case and juxtaposes it with a recent decision by the Court of Justice of the European Union, Google v. CNIL, on the scope of a right-to-be-forgotten order examining whether it should be local, European, or global.

This article places the temporal dimension of surveillance under the spotlight. Surveillance studies examines multiple dimensions of surveillance: Who surveilles whom; what practices are applied; how, where, and why are they executed; and the dynamics, effects, and meanings of various forms of surveillance. Time is too often taken for granted. A given surveillance setting, such as a biometric system, CCTV, or collecting cellular-based location data, comprises several time vectors: the timeline and pace of events where time is a physical fact, technological temporal affordances, government time, legal time, and perhaps others. These separate time vectors often progress at different paces. Thus, the multiplicity of time vectors enables prioritizing them differently, offering different temporal narrations and, perhaps, discursive manipulations. When the government or a regulator explains a surveillance system or a court reviews it, they offer their view of the interaction of the time vectors and frame its temporality. This is the social construction of time. This article proposes a critical temporal analysis of surveillance. Along with identifying temporal aspects of a given surveillance setting, we should search for the temporal elements in the discourse about surveillance. This inquiry may enlighten how a particular surveillance apparatus was justified or rejected. This article illustrates the relevance of critical temporal inquiry for surveillance studies through a case study from Israel, where mass state surveillance was implemented for contact tracing during the COVID-19 pandemic. I examine three Supreme Court cases that scrutinized this apparatus, exposing how the judicial portrayal of the different time vectors affected its legitimacy.

Scholars have observed a gap between users' stated preferences to protect their privacy and their actual behavior. This is the privacy paradox. This article queries the persistence of the privacy paradox after death. A survey of a representative sample of Israeli Internet users inquired of perceptions, preferences, and actions taken by users regarding their digital remains. The analysis yielded three distinct groups: (1) users interested in preserving privacy posthumously but do not act accordingly; for these users, the privacy paradox persists posthumously; (2) users who match their behavior to their preferences; for these users, the privacy paradox is resolved; and (3) users interested in sharing their personal data posthumously but do not make the appropriate provisions. This scenario is the inverted privacy paradox. This new category has yet to be addressed in the literature. We present some explanations for the persistence of the posthumous privacy paradox and for the inverted privacy paradox.

How should the law treat digital remains, namely, digital personal information of deceased people? Two rival conceptions compete over the best framing: property and privacy. Under property framing, digital remains are just another form of assets, subject to succession law; under privacy framing, digital remains are personal data, and upon death, are not part of the estate. However, whether privacy rights survive death is contested. This article distinguishes between four legal categories of digital remains (intangible items, information about property, intellectual property and personal data), unpacks the two rival framings, and argues that the property framework captures the first three categories of digital remains, but not the last. The article examines the argument for posthumous privacy and concludes that at most, the law should protect reasonable expectations of the living regarding their post-mortem condition, subject to balancing them with competing interests and rights of the living.

תקציר בעברית: דיני זכות יוצרים מקנים ליוצרים ולבעלי זכויות אחרים שליטה ביצירות המקוריות שלהם. ההגנה המשפטית מספקת תמריץ, ובמקרי הפרה – בעלי הזכות רשאים לאכוף את זכותם. עם זאת, יש חשש, במיוחד בקשר לשחקנים חזקים בשדה הזה, שהאכיפה תגיע לכלל אכיפת-יתר. המאמר בוחן את המצב הזה: אכיפת-יתר מתרחשת כאשר שחקנים חוזרים נוקטים אסטרטגיות אכיפה שמנסות להרחיב את היקף ההגנה אל מעבר למה שהוענק להם בדין, וזאת על ידי פעולות מלמטה. אכיפת-יתר פוגעת בצד החלש ללא הצדקה, עלולה להביא להרתעת-יתר שתפגע בשימושים מותרים ביצירות, ועלולה לשנות את מערכת האיזונים העדינים שקבעו המחוקק ובתי המשפט. המאמר מציע דיון-עומק במקרה מבחן, של ביצוע פומבי של שידורי ספורט בטלוויזיה. המקרה הטיפוסי הוא פאב שמציב מכשיר טלוויזיה ומקרין באמצעותו שידור טלוויזיה של משחק ספורט שמתקיים מעבר לים, להנאת המבקרים ולתועלת העסק. פעולה כזו נחשבת לביצוע פומבי, והזכות לקיימה נתונה באופן בלעדי לבעלי הזכויות: ברצותם יתירו את השימוש בדרך של רישיון, ובמקרה של שימוש לא מורשה – קמה להם עילת תביעה. ביצוע פומבי של יצירות מאתגר את אכיפת הזכות: בעל הזכות ניצב מול משתמשים רבים, מפוזרים, השימוש שלהם ביצירה בר-חלוף, ואינו מותיר עקבות. בעלי זכויות פיתחו דרכים שונות להתמודד עם אתגרי אכיפה אלה, אבל מתעורר חשש לאכיפת-יתר. באופן ספציפי, המאמר עוסק בתביעות שהגישה בישראל חברת צ'רלטון, שעיסוקה הוא הפקת שידורי ספורט, בשנים 2008 עד 2019: מעל 3000 תביעות. זהו היקף יוצא דופן. הרוב המוחלט של התביעות מסתיים בפשרה. המאמר מנתח את הממצאים על התביעות וממשיג אותן הן במסגרת של דיני זכות יוצרים והן במסגרת המודל של מארק גלנטר בדבר כוחם של שחקנים חוזרים. מתוך הדיון, ניתן להכליל ולדייק את מאפייניה של אכיפת-היתר, ולברר מהם תנאי הרקע של הדין ושל הפרקטיקה המשפטית שמאפשרים תוצאה כזו. אצביע במיוחד על הפיצוי הסטטוטורי בדיני זכות יוצרים כגורם מרכזי לכך, בצד פערי כוח שנוצרים כתוצאה מהמשחק החוזר של תובעים מול פיזור וחולשה יחסית של נתבעים. מתוך הדיון עולות מספר הצעות לשינוי. English Abstract: Copyright law affords authors with control over their original expressions. The legal protection provides an incentive to create, and when infringement occurs, the copyright owners may enforce their rights. Nevertheless, a concern arises, especially with repeat players, that enforcement would become over-enforcement. Over-enforcement takes place when repeat players act strategically, trying to extend their rights beyond those created by the law. Over-enforcement is likely to harm the weaker party in this scenario, in an unjustified manner; it may result in over-deterrence that may chill legitimate and fair uses; and it may change the delicate legal equilibrium as set by the legislature and courts, in a bottom-up manner. This Article offers an in-depth analysis of a case study, of public performance of sport events broadcasts in Israel. The typical case is of a bar that places a TV screen and projects a sports match, taking place overseas, to the joy of the patrons and the profit of the business. Such an act is considered “public performance,” and lies exclusively in the hands of the copyright owners. Unauthorized public performances challenge copyright enforcement: the copyright owner faces numerous users, scattered all over the country, whose use does not leave a tangible of a digital footprint. To meet these challenges, copyright owners devised various enforcement strategies, some of which raise the concern of over-enforcement. Specifically, this Article discusses copyright lawsuits brought in Israel by Charlton Ltd., an Israeli television producer of sports events, during 2008-2019. Research yielded over 3000 such lawsuits. This is an unusually large scope. The vast majority of these lawsuits ended up in settlements. I analyze the data about Charlton’s lawsuits and conceptualize them in the legal framework of copyright law and in Marc Galanter’s model about repeat players. Leaving Charlton aside, the discussion enables us to induce general characteristics of over-enforcement and the background factors that enable it. I point to copyright’s statutory damages rule, along power imbalances as the main enabling factors. The discussion will point to a few possible avenues for solution.

Who controls big medical data of relating to COVID-19 vaccines? The January 2021 Real-World Epidemiological Evidence Collaboration Agreement between Pfizer and the Israeli Ministry of Health highlights the interrelationship between two modes of protecting data: data protection law and copyright law. The former provides legal protection to data subjects and limits the data controller, but generally speaking, allows the data to be processed for the benefit of public health; the latter awards the databases’ controller with rights regarding the dataset, a control which may hinder others’ access to highly important data. This editorial unpacks this relationship. Under the Agreement, the Ministry shares “aggregate project data” with Pfizer, meaning “any de-identified data.” “Project data” are owned by the MoH or Israeli Health Maintenance Organizations. The data are about millions of people from a variety of sources and are used as they are collected. Combining copyright law and the obligations imposed by data protection law, pushes the parties to protect data under both copyright law and additional layers of protection, such as trade secret law. This result means that other parties may have access to outcomes but not to raw data. To facilitate broad access to crucial data during a global health crisis, we need to address both bodies of law in an integrated manner.

תקציר בעברית: תקציר בעברית: האם יש מקום לשקול שיקולי מוסר במסגרת דיני הקניין הרוחני? אסופת מאמרים קצרים זו בוחנת את השאלה בקשר לכמה מענפי הקניין הרוחני, תוך השוואה בין הענפים השונים. בחלקם יש התייחסות מפורשת לסוגיות של מוסר, למשל סעיף 11 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, שמגדיר סימנים שאינם כשרים לרישום בשל סיבות מוסריות. בענפים אחרים, יש מגבלות-תוכן מסוימות, שניתן להסבירן תוך פנייה לשיקולי מוסר. כך, ההוראה שבסעיף 7(1) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, שמחריגה ממערכת הפטנטים המצאות שהן תהליך לטיפול רפואי באדם. מנגד, ישנם ענפים, כמו דיני זכות יוצרים, בהן החוק שותק ואינו שולל הגנה משפטית ליצירות בשל תוכנן, מתוך תפישת מוסר או תקנת הציבור. כיצד ניתן להסביר את השוני המשפטי הזה? האם שתיקת המחוקק בהקשרים מסוימים, כמו בדיני זכות יוצרים, פירושה כי חל הסדר שלילי, כלומר שהמחוקק סבר שאין מקום לשקול שיקולים מוסריים שכאלה? האם רשאי הרשם או בית המשפט לשקול שיקולים כאלה? תפישה לפיה אכן מדובר בהסדר שלילי מובילה לחשש כי המשפט—גם אם בשתיקה—מכשיר תוכן בלתי מוסרי ואף מעניק הגנה קניינית בגינו. המאמרים באסופה זו בוחנים היבטים שונים בממשק שבין ענפי קניין רוחני מסוימים לבין סוגיות מוסריות, ובין היתר, יצירות בלתי-חוקיות במסגרת זכויות יוצרים; הזכות המוסרית לשלמות היצירה; שיקולי מוסר בחוק העיצובים, התשע"ז-2017; שיקולי מוסר ותקנת הציבור ברישום סימני מסחר; הגבולות המוסריים של סודות מסחר; שיקולי מוסר בהליך רישום פטנטים; סוגיות מוסריות העולות בהקשר נגישות לתרופות מוגנות פטנט; ניתוח של מערכת הפטנטים כגורם סמוי להסדרת מוסר. המאמרים מבוססים ברובם על שולחן עגול שכותרתו "הגבול המוסרי של הקניין הרוחני", שהתקיים בנובמבר 2017 על ידי מכון ש. הורוביץ לקניין רוחני לזכר ד"ר אמנון גולדנברג, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. עורכי האסופה הם מיכאל בירנהק ואור כהן-ששון. English Abstract: Should moral considerations be integrated into intellectual property (IP) law? This collection of short papers (in Hebrew) examines this question regarding several IP fields. Some IP branches explicitly refer to such considerations, e.g., section 11 of Israeli Trademarks Ordinance [New Version], 1972 specifies categories of marks ineligible for registration due to moral reasons. Other IP branches contain softer limitations which can be explained as stemming from a moral perspective, e.g., section 7(1) of the Israeli Patents Act, 1967, which restricts granting a patent for methods of medical treatment of the human body. On the other hand, in some IP fields, such as copyright, the law does not engage in moral issues, and hence, does not exclude certain contents from IP protection. How can we explain this differential treatment of morality in IP law? Does the law’s silence imply that the legislature deliberately excluded such considerations? May courts and the IP registrar apply moral considerations in their decisions? Contending that IP must not address moral issues leads to the conclusion that law acknowledges immoral subject matter as valid, legitimate content. This collection addresses the interplay between specific IP fields and moral issues, discussing unlawful creative works in the Israeli copyright law; The moral right of integrity in copyright law; Moral considerations under the Designs Act, 2017; Moral and public policy considerations in trademark law; The moral boundaries in trade secrets; Moral considerations in patent examination; Moral issues that arise due to limited access to patent-protected drugs; Analysis of the patent system as a covert factor of regulating morality. The edited collection is based on a round-table held in November 2017, organized by the S. Horowitz Institute for Intellectual Property in memory of Dr. Amnon Goldenberg (SHIIP), at the Faculty of Law, Tel-Aviv University. The collection's editors are Michael Birnhack and Or Cohen-Sasson.

This article explores the rights consciousness of teachers as agents having a professional obligation to promote students’ rights. The case study comprises Israeli teachers, whose social status is low, in the context of school CCTV surveillance. Based on 55 interviews, the findings revealed three clusters of perceptions: dismissing students’ privacy as a discrete consideration in assessing school surveillance; acknowledging students’ privacy as a discrete consideration; and merging students’ and teachers’ privacy. Almost all teachers considered their own privacy. Our conclusions focus on teachers who had differential rights consciousness and alluded to privacy justifications only when they concerned their own rights.

Trademark law protects distinctive signs of products against unauthorized uses. It is a legal tool to enhance market efficiency by conveying information about the origin of goods to consumers. Trademarks are also carriers of cultural information about the manufacturers, their products, and their message to the consumers. Thus, trademarks provide an unexpected reflection on society. This article explores the history of trademark law in Mandate Palestine, from the enactment of the first law to the end of the mandate (1922–48) in three cumulative avenues. First, a legal history analysis is provided, which seeks to understand why the British imposed trademark law at the time and manner they chose and how it was received by the local communities. Second, an empirical study of trademark data is given that reveals why the original trademark registry did not survive and how it was reconstructed for the current study. Trademark data offer an understudied and rich resource indicating economic changes and the reception of the law. Third, a semiotic analysis is provided that examines the trademarks themselves, focusing on local trademarks. Nationality is the common thread in these inquiries. The research reveals the differential reception of the British trademark law, with the Jewish population embracing it and the Arab-Palestinian population being much less receptive to it. The Jewish traders often used trademarks to convey national Zionist messages.

תקציר בעברית: לעיבודו של מידע אישי בהיקפים נרחבים ובשיטות ניתוח של נתוני-עתק יש יתרונות רבים. מאמר תגובה זה מבקש לטעון כי ההסתמכות על נתוני-עתק חייבת להיעשות תוך מודעות והתייחסות מעמיקה לסוגיית הפרטיות. המאמר בוחן את הצעתם של סטרכילביץ' ופורת לשימוש במידע אישי לשם עיצובם של כללי בררת מחדל במשפט, ומצביע על קוצר היד שלה בהיבטי הפרטיות. הצעתם בהכרח נסמכת על עיבוד מידע בהיקף נרחב, יצירת פרופילים של אזרחים, ושימוש בהם הן באופן כללי לשם עיצוב הכלל המשפטי, והן ביישומו של הכלל. למרות יתרונות ההצעה במישור היעילות, יש בה הנחה לא משכנעת כי הפרטיות בהכרח נמצאת בהתנגשות עם אינטרסים של יעילות וחדשנות וכי ידה על התחתונה; יש בה המעטה לא מוצדקת של הזכות לפרטיות; יש בה התמקדות רק בשלב איסוף המידע תוך הזנחת שלב עיבוד המידע והשימוש בו; יש בה ערבוב מסוים של הקשרים ציבוריים וצרכניים, וכן יש קשיים בהיבט הפרטיות בפרטי הצעתם עצמה. חלף תפיסה רזה זו של הפרטיות במידע, המאמר טוען כי אין בהכרח התנגשות בין פרטיות לבין אינטרסים של יעילות וחדשנות וכי ניתן לשלב ביניהם; אצביע על תפיסת הפרטיות כשליטה, שמשמעה הוא הכוח והזכות המשפטיים של אדם לקבוע מה יעלה בגורל המידע האישי על־אודותיו. עם זאת, המאמר מצביע על הקשרים מסוימים שבהם יש יתרון לגישתם של סטרחילביץ' ופורת, למשל בקשר לקביעת גורלם של זכרונות דיגיטליים – מידע דיגיטלי שנשאר אחרי מותו של אדם. שם, כפי שהמאמר מסביר, יש להצעתם לקביעת כללי בררת מחדל מותאמים אישית יתרון לעומת הגישות הקיימות, שמבקשות לקבוע בררת מחדל מסוימת, כללית. English Abstract: Processing big data has numerous advantages. This response article argues, however, that using big data requires close attention to privacy. The article critically reviews Ariel Porat & Lior Jacob Strahilevitz’s discussion of personalized default rules, in the revised Hebrew version. I review their argument in favor of personalized legal rules, which are designed based on an analysis of personal data, and point to its shortcomings, from a privacy perspective. Their proposal may have advantages from an efficiency perspective, but it unconvincingly assumes that privacy is necessarily in conflict with efficiency and innovation; it underestimates the importance of privacy; it focuses on the collection of personal data but neglects the importance of its processing; and it somewhat conflates “privacy’s other,” as public and private authorities are subject to different legal rules. Instead of Strahilevitz and Porat’s thin conception of privacy, I argue that privacy and efficiency are not necessarily in conflict; I point to the understanding of privacy as control, which means that individuals have the power and legal right to determine for themselves what will happen with the data about them. The article does, however, point to a field where their proposal may have a potential advantage, namely the regulation of digital memories.

Cities around the world are beginning a process of adaptation to the digital age. Digitization processes are an opportunity for new thinking and organization of municipal systems, city services and residents' daily life. However, inherent within these processes are not only opportunities, but also many risks. Unwise introduction of digital projects may do more harm than good. Therefore, familiarity with the issue of digitalization and in-depth learning about it are an important component of strategic planning in a contemporary city. This report focuses on four central topics for the development and assimilation of technology in a city: planning, technology and security, privacy, and inequality.Chapter 1 presents the idea of a smart city, its underlying assumptions, as well as the risks and challenges that are part of implementing this concept. Particular emphasis is given to the importance of the planning process and decision making processes in implementing technological initiatives. We discuss governability in the digital age, the centrality of ‎the private sector in the implementation of technological applications, the process ‎of decision-making for promoting digital projects, using examples from cities in Israel. Chapter 2 explores the development of technologies in cities from the perspective of the interests and powers that motivate them. These technologies are developed and operated in several specific contexts: by municipal governments that are interested in reducing the cost of providing municipal services, while also expanding their services and control over the city, and by private companies and citizens who create new applications that transform the experience of residing in or visiting a city into something more sophisticated. We discuss the main emerging ‎technologies currently found in cities, assess the ‎processes of developing and deploying them, and survey the various threats faced by a city's IT systems. We offer recommendations for ‎protecting the digital infrastructure and residents' privacy. ‎Chapter 3 offers a privacy analysis. The introduction of new technologies facilitates gathering additional types of data that could not be collected previously, the matching of data with other sources within the city and elsewhere, processing data in order to identify general trends and create personal profiles of residents, and transmission of information about residents to other parties within the city administration or beyond – to market players and other governmental authorities. We identify the challenges and suggest some solutions. Chapter 4 examines the relationship between digitization and social gaps. Whereas digitization has the potential to reduce gaps by expanding the access to information and education, these processes may also enlarge existing divides and create new ones. In a city where varied social groups reside, the ‎use of various technologies is also related to their characteristics, their lifestyle, and the ‎space where they live. We examine the unequal impact of digitization on society as a whole, and ‎focus on issues of inequality in the digital era. Chapter 5 presents proposes taking a critical look at the concept of smart city and using digitization terminology to describe the technological revolution in the city. Precise use of terminology will facilitate business-like, effective analysis of digitization in the city and its impact on society. We present policy recommendations related to planning, technology, privacy, and inequality in a single flow-chart. Integration of the varied recommendations offers a working framework for policymakers.

Hebrew Abstract:דוח זה בוחן את היבטי הפרטיות של טכנולוגיות לאיתור מגעים של חולים במחלה מדבקת בעת מגיפה. נקודת המוצא היא שהטכנולוגיה יכולה לסייע באיתור מגעים כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה, וכך, לקדם את בריאות הציבור. עם זאת, בטכנולוגיה כזו יש סיכוני פרטיות. לכן, בעת התכנון ראוי ליישם גישה של הנדסת פרטיות, שיש לה יתרונות ניכרים וסיכויי הצלחה טובים במגזר הציבורי. כדי לברר את היבטי הפרטיות של הטכנולוגיות לאיתור מגעים, הדוח מדייק תחילה את הפגיעלולה להיגרם בשימוש בהן: בקשר למידע רפואי, נתוני מיקום, ומידע על קשרים בין-אישיים. כדי לגשת למלאכת העיצוב הטכנולוגי, יש תחילה לברר את זהות השחקנים השונים ואת האינטרסים, החובות והזכויות שלהם. הדיון מדגיש את הצרכים הפונקציונליים של המדינה בפיתוח טכנולוגיות לאיתור מגעים (יעילות, מהירות, דיוק, הטמעה רחבה ככל האפשר, אבטחת מידע, תאימוּת עם מערכות אחרות), ואת הצרכים החברתיים (בניית אמון ציבורי במקבלי ההחלטות וטיפוח סולידריות חברתית) וכן נגישות לפלחים שונים בחברה תוך רגישות לפערים דיגיטליים). גם לחולים ולמגעים יש אינטרסים חשובים ראויים להגנה, בקשר למידע האישי מהסוגים השונים. לגופים פרטיים שמעורבים בתהליך יש זכויות קניין.כדי להגדיר את דרישות המערכת בהיבט הפרטיות מתוך כוונה להטמיע אותם בטכנולוגיות, אנחנו מציעים גישה משולבת: מצד אחד, גזירת הנחיות לפעולה מתוך עקרונות משפטיים ("מלמעלה למטה"), ומצד שני, זיהוי הערכים שמהנדסים כבר הטמיעו בטכנולוגיות לאיתור מגעים שקיימות כיום בעולם ("מלמטה למעלה"). את הניתוח מהסוג השני אנחנו מכנים "הנדסה ערכית חוזרת". בחינת טכנולוגיות לאיתור מגעים בדרך זו מעלה כי עד כה הודגשו שיטת האיתור (נתוני מיקום או קירבה), התצורה הטכנולוגית (ריכוזית או מבוזרת), וזהות המפעיל (גורם מדינתי או פרטי). דגשים אלה ממעיטים בהיבטי מידע נוספים שיש במערכות הטכנולוגיות: מי יוזם את העברת המידע, מי מעביר מידע למי, ומתי. מימדים נוספים אלה מאפשרים להבין את שאלת השליטה במידע באופן מורכב ומדויק יותר מכפי שמאפשר מיפוי דיכוטומי לפי האפיונים הקיימים. ניתוח הנדסה ערכית חוזרת שערכנו מעלה שמפתחים סבורים שנתוני מיקום הם מידע רגיש יותר מאשר נתוני קירבה; החשש שמנחה אותם הוא האיום של המדינה על הפרטיות – יותר מאשר איום של גורמים פרטיים. עמדות כאלה משקפות דגש על פרטיות כזכות של היחיד, וממעטות בפן החברתי של הפרטיות.הדיון נערך במסגרת הדין הישראלי, תוך בדיקה משווה למדינות אחרות. הדיון מתמקד בטכנולוגיות וולונטריות, אך בוחן גם את איתור המגעים שנעשה בישראל במהלך מגפת הקורונה באמצעות מעקב השב"כ.English Abstract: This Report examines the privacy aspects of Contact Tracing Technologies (CTT) in the context of pandemics. The premise is that CTT can assist in identifying contacts, in order to curtail the spread of the disease. CTT has some privacy risks. Accordingly, in designing CTTs, developers should apply a Privacy by Design approach, which has better chances in the public sector than in the private sector. The analysis turns to Israel as a case study.In order to figure the privacy aspects of CTTs, the Report first points to the kinds of personal data involved: health data, location data, and data about inter-personal interactions. The design should begin with identifying the different players involved and their interests, duties, and rights. We emphasize the state’s functional needs (efficiency, speed, accuracy, broad dissemination, data security, interoperability) and social needs (facilitating public trust and social solidarity, as well as accessibility and sensitivity to digital divides). Sick and infected people, as well as contacts, have privacy interests and rights regarding the data. Private entities have property rights.In order to better define the privacy requirements, we offer an integrated approach. Firstly, deducing guidelines from legal principles, in a top-down manner; secondly, deciphering the values that engineers and developers have embedded in the technologies they have designed, in a bottom-up manner. We call the latter analysis Reverse Value-Engineering.Applying this integrated analysis to available CTTs indicates that designers have so far emphasized the method (location-based or proximity-based), the system’s overall structure (centralized or distributed), and the identity of the data controller (public or private). These emphasis underestimate additional dimensions, which should be taken into consideration: who initiates the data transfer, what is the direction of the data flow, and when does this take place. These dimensions enable a better and more nuanced understanding of the control of the data. Our analysis indicates that developers consider location data more sensitive than proximity data, and they are concerned with the state more than with private entities. The latter concerns reflect an individualistic privacy conception, and underestimate its social dimension.

תקציר בעברית: העיקרון של חופש המידע תובע מהמדינה לגלות לציבור מידע שברשותה, ואילו הזכות לפרטיות מבקשת להפקיד בידי האדם, נושא המידע, שליטה במידע שעל אודותיו. כאשר אזרח מבקש מרשות לגלות מידע שבידיה, שכולל מידע אישי על אנשים אחרים, האם המידע צריך להיות חופשי או פרטי? ההתנגשות בין חופש המידע לבין הזכות לפרטיות אינה פשוטה כלל. מקרים שנדונו עד כה בבתי המשפט המחישו שיש קושי במארג הדינים הקיים, והראו כי ההנדסה החוקתית – הניסיון לאתר ולהגדיר מערך זכויות ואינטרסים שמכתיב את נוסחת האיזון – אינו מועיל במיוחד לפתרון. בסופו של דבר, בתי המשפט הם שמאזנים בין השיקולים, ומכריעים בעצמם, לפי סמכות ייחודית שקבועה בחוק חופש המידע. לפי שעה, נראה שבית המשפט העליון נוטה להעדיף את חופש המידע על פני הפרטיות. רשימה קצרה זו מבקשת לברר את האתגר המשפטי, למפות שיקולים מרכזיים בסוגיה, ולהציע מתווה עקרוני להכרעה. אצביע על מצבים שבהם כלל אין פגיעה בפרטיות, ואבחין בין מצבים שונים: כאשר מידע נוצר לבקשת האזרח כדי לקבל זכות יתר, כאשר מידע נוצר לבקשת האזרח כדי לממש זכות, וכאשר מידע נוצר ביוזמת הרשות. מצב מיוחד הוא מידע שנוצר בהקשר פרטי של אישי ציבור. כאשר אין מנוס מהכרעה ערכית, ראוי לאתר פתרונות שימזערו את הנזק לחופש המידע ולפרטיות גם יחד. English Abstract: The principle of freedom of information requires the state to disclose data it holds, whereas the right to privacy seeks to protect a person’s control over his or her personal data. When a citizen demands that a state agency discloses data it holds, about other people – should the data be free or private? The conflict between freedom of information and privacy is complicated. Israeli Supreme Court jurisprudence on the matter indicates that current law is sub-optimal, that the constitutional engineering, namely the judicial attempt to identify and define rights and interests which then dictate which balancing formula should be applied—are unhelpful. Eventually, courts are those that decided whether information is free or private, under a FOIA unique authorization. This short paper inquires the legal challenge, points to the main considerations at stake, and offers a general framework. I point to situations in which there is no conflict to begin with, i.e., when the information is about corporations or the dead; and distinguish between several situations: when data are created at the citizen’s request to obtain a prerogative, when the data are created by the citizen in the course of fulfilling a legal right, and when the data are created by the state authority. A special case is private data about public figures. If there is no other choice other than a value-based decision, courts should seek solutions that would minimize harm to both privacy and freedom of information.